כאשר מפנים ילד לטיפול פסיכולוגי, חשוב לדעת כי הטיפול בילדים שונה מהטיפול במבוגר. ישנם סוגים שונים של טיפולים המתאימים לילד, שלל גישות ותיאוריות, אך הדבר החשוב מכל, הוא לשים לב לאינטראקציה בין המטפל לילד, שכן הקשר הבינאישי הוא החלק המהותי בטיפול רגשי בכלל ובפרט עם ילדים.

​

דוגמאות למאפייני הטיפול בילדים לפי מורטון צ'תיק: 

 

1. ילדים צעירים עוד לא סיימו את תהליך ההתפתחות שלהם והמבנים הרגשיים שלהם אינם מפותחים דיים. בשל כך, היסודות הלא מודעים באים לידי ביטוי בצורות פרימיטיביות ומביאות לכך שלרוב, ילדים מבטאים את רגשותיהם באמצעות משחק. לאור העובדה הזו, מרבית הטיפולים בילדים צעירים, נעשים באמצעות משחק (Play therapy). המטפל מנצל את צורת ההתקשרות הזו על מנת לעזור לילד להביא את תכניו הרגשיים לחדר הטיפול, שאמור אומנם להוות מגרש משחקים, אך גם את המרחב הבטוח של הילד. המטפל הופך להיות שחקן בעולמו של הילד ועל ידי מילים שהילד מבין, המטפל מנסה להתקדם לקראת מטרת הניסוח המילולי.

בנוסף, בשל העובדה שהילד מצוי בשלבי התפתחות, המטפל עובד לצד הקונפליקטים המרכזיים המתאימים לגיל הילד ולצרכיו, לצד ביטויי ההתפתחות ולחציה.

 

2. ישנן חרדות שהן אופייניות באופן ייחודי לילדים, כמו הפחד מלאבד את אהבת הוריהם או לאבד את הוריהם (חרדת נטישה), דחייה, כשל בשליטה בתפקודי הגוף, קשיים חברתיים ועוד.

 

3. הילדים אינם אלה שרוצים ללכת לטיפול, לרוב הוריהם הם אלה שמפנים אותם לטיפול ולכן הרבה פעמים, רמת המוטיבציה שלהם נמוכה. בנוסף, ההליכה למקום חדש והפגישה עם אדם זר, עלולה לעורר בקרב ילדים חרדות מפני הלא ידוע. לכן, על המטפל לבנות ברית טיפולית וליצור קשר של אמון עם הילד.

 

4. בניגוד למטופל המבוגר, שעל פי רב ידע להגיד מה קשה לו, הילד הצעיר לא תמיד מבין את קשיו. הוא אינו מודע להם ולכן תפקיד המטפל לפתח את המודעות של הילד לקשיים אלה.

 

5. בעוד מבוגרים יכולים לסבול קשיים מורכבים לאורך זמן, לילדים יש קושי לסבול כאב וחרדה ולכן הטיפול המוקדם מהותי ודחוף יותר.

 

לאור הבדלים אלה יש צורך להתאים את הטיפול הפסיכולוגי לילד, לפי יכולותיו הקוגניטיביות, ההתפתחותיות, הריגשיות ורמת הבשלות ובהתאם לכך, לתת את הטיפול המיטבי לילד.

בקליניקה אני מטפלת בילדים מתבגרים ונוער ובמידת הצורך משלבת הדרכות הורים והדרכות של צוותי חינוך.